יוון פרק 2- תחילת הטיול באירופה

לילה ראשון ביוון- בין אתונה לפטרה

500 ק"מ של כביש, מעט אנשים והמון ים

לילה ראשון

20:00- בבניין נטוש במרכזו של של כפר דייגים, במרחק של 50 ק"מ מאתונה, הבנתי שאני לא הולך לישון לבד ושיהיו לי שותפים לאתר שבו החלטתי להעביר את הלילה.

הסימנים הצביעו על כל מיני חסרי בית, נרקומנים ושאר פליטי החיים. ואכן כשהתעוררתי בבוקר הסימנים היו נכונים וככל הנראה  היו לי מספר שותפים לפיסת הקרקע הזו, למזלי לא הטרידו אותי ולא הפריעו למנוחתי.

 היום המלא והראשון שלי באירופה לווה בתחושת אינסוף, של רעב מטורף לנופים, לאנשים, לתרבויות ולחווית נדירות.

הייתי מוצף באינדרופינים כך ששכחתי לצחצח שיניים, לאכול ארוחת בוקר ואפילו את  הקפה הראשון של הבוקר לא ממש בא לי.

בצהריים הבנתי את גודל הטעות וכפיתי על עצמי להירגע, ופשוט דחפתי לעצמי את ארוחת הבוקר ואת הקפה שפיספסתי. כשחזרתי לעצמי הבחנתי מרחוק בדמות יחסית גדולה לכביש הנטוש, וככל שהתקרבנו אחד לשני הבחנתי בדמות המיוחדת שבאה לקראתי.

 אנוכי, ורוכב האופניים מארה"ב שהגיע מיפן ברכיבה!

 זה היה תייר בן 70  רכוב על אופניו העמוסות לעייפה.

שוחחנו ארוכות על חווית הרכיבה של שנינו ולאחר מס' דקות כבר הבנתי שיש פה דמות שכדאי שאקשיב לדבריו ולמסקנותיו.

הוא הגיע מיפן,כן יפן המדינה,  ששוכנת במזרח הרחוק, לקח לו שנה להגיע ליוון!! 

 החלפנו כמה תמונות משותפות, טיפים, ובירכנו אחד את השני לדרכו.

איש נדיר ומיוחד ללא ספק.

גשר המייתרים המרהיב בריו, יוון.

 העיירה ריו  וגשר המייתרים

מעבורת לאיטליה

06:30-  למחרת בבוקר הגעתי לפטרה, יותר נכון לגשר המייתרים המרהיב ביופיו שמחבר בין 2 חלקי היבשת.

עיירה בשם ריו שוכנת ממש צמוד לעיר הגדולה פטרה ודרכה עוברים בכדי לחצות את הגשר. התמזל מזלי ובאותו בוקר נפלא כשהגעתי לחציית המים על הגשר, שרר ערפל כבד ביותר לא יכולתי לראות הים, והגשר היה נראה כאילו הוא תלוי באוויר, ללא שום חיבור ליבשה.  הרגשתי  שאני רוכב על גשר אי שם בשמים הפתוחים. רק כשהגעתי לצד השני (כמעט 10 ק"מ  אורך הגשר) השמש החלה לפזר את ערפילי הבוקר והיה ניתן לראות  הגשר שוב בצורה ברורה ומופלאה.

בימים הבאים נכנסתי עמוק לאזורים הנידחים של יוון, וניתן היה להבחין מיד  בבידוד ובריחוק מכל עיר או כפר מרכזי. האזורים המערביים של יוון שקרובים לגבול עם אלבניה כמעט ולא מיושבים ורק לאחר מספר שעות רכיבה הייתי מוצא את עצמי בכפר דייגים קטן עם אוכלוסייה חמה  ומכניסת  אורחים בצורה הכי לבבית שיש.

האזור מאופיין בגבעות ירוקות ביותר שמסתיימות על שפת הים.

עיקר הפרנסה של תושבי האזור הוא מדיג כמובן. את הלילה הקרוב ביליתי בקרב משפחה מאד ידידותית שמאד שמחו שיש להם אורח מישראל ועוד על אופניים!

השהות אצל אותה משפחה והאירוח של אנשי הכפר אסטקוס, היה מרתק ביותר שלרגע מצאתי את עצמי מפנטז על בית משלי על אותה גבעה קטנה שאותם יוונים גרים בה.

מערב יוון, בדרך לאיגנומיציה

המרחק לאיגנומציה, העיר הגדולה והאחרונה לפני מעבר הגבול לאלבניה היה כ- 85 ק"מ. התיכנון שלי היה להגיע לעיר בשעות אחה"צ, לרכוש כרטיס למעבורת ולעבור את המים הטריטוריאליים של יוון ולחצות לאיטליה.

המעבורת אמורה להרים ת'עוגן בשעה 24:00 ולכן היה לי מספיק זמן להתסובב בעיר זו ולהבין שחוץ מלישון ולאכול איזו ארוחה טובה, ממש אין מה לעשות בעיר השוממה זו.

החלטתי לפנק את עצמי וקניתי כמה ביצים ועגבניות, לחם טרי וכמובן גבינה יוונית טרייה. השקשוקה הייתה הצלחה אדירה! 

ככל הנראה שברתי את השיא האישי בסיום אכילת שקשוקה, אין לי מושג עד היום אם זה בגלל הטעם או בגלל הרעב שהצטבר אצלי במהלך הימים האחרונים, אבל יש לי מושג מדוע נרדמתי כמה שניות אחרי האוכל והתעוררתי כ- 10 דקות לפני ההפלגה.

לסיכום, רכבתי ביוון כ- 500 ק"מ שרובה עברה בכבישי חוף מבודדים ומאד נוחים לרכיבה.
מזג האוויר היה נפלא למרות הרוחות החזקות שמדי פעם הקשו מאד על הרכיבה ונתנו לי להבין שאני צריך לקחת את הזמן ולא להילחם במשהו שאין סיכוי לגבור עליו כמו לרוכב מהר עם 45 ק"ג מול הרוח.
קצת תחושה של פיספוס הייתה לי יוון.
הרגשתי שהמדינה שהתרבות שלה כה שורשית ואנשיה מכניסי פנים בצורה יוצאת דופן קצת עברה לי מהר מדי. אין לי ספק שאחזור ליוון מתישהו בעתיד עם אופניים או בלי...