 |
| אחרי שבועיים ברומא...עולים צפונה! |
הכיוון -צפון איטליה
עזבתי את רומא (לצערי) והכיוון היה צפונה, למחוז טוסקנה הכ"כ ידוע.
ניצלתי את התנאים הטופוגרפים היחסית נוחים בכדי לאמן את רגלי ואת שאר מכלולי הגוף, לצפון התלול ששם היו מועדות פני, חציית האלפים -שוייץ.
לכן החלטתי לרכוב לאורך כביש החוף ואז להיכנס לטוסקנה מכיוון מזרח, ו"לתפור" את המחוז בצורה אופטימלית- סיינה,
פירנצה, פיזה וכמובן הכפרים הקלאסיים לאורכה ורוחבה של טוסקנה.
איטליה מוקפת ממספר רכסי הרים מרכזיים, בצפון- ממזרח למערב מתרוממים האלפים לגבהים של יותר מ4000 מ' שממשיכים לכיוון שוויץ וצרפת.
בצפון מזרח הרחוק של איטליה- מתרוממים הרי הדולומיטים המרהיבים על גבול אוסטריה. ישנם עוד מספר רכסים מרשימים, אבל לא באותם גבהים ובאותם פסגות מרהיבות כמו בצפון.
 |
| Pitigliano |
טוסקנה:
הכפר הראשון שהגעתי אליו היה Pitigliano(פיטיליאנו) כפר אטרוסקי עתיק יומין ומרהיב ביופיו ששוכן על צוק על שפת נהר.
הכפר עצמו נוסד במאה ה-10 שנמצא במחוז Grosseto שבטוסקנה, ולא יכולתי לבקש קבלת פנים טובה מזו. כבר בכניסה לכפר הפסטורלי זיהיתי שלטים שמובילים לבית הכנסת היהודי מהמאה ה-15.
גם כיום אפשר להשיג כאן מוצרים מישראל וכמובן מוצרים כשרים עם כיתוב בעברית.
 |
| טוסקנה הקלאסית במיטבה! |
כבישי\נהגי טוסקנה הידידותיים:
לאחר מס ימים של מזג אויר נוח למדי, הגשם החליט לבקר בשנית ואתו רוחות מאד חזקות.
היום התחיל ברכיבה כנגד רוחות חזקות עם מספר עליות מאד קשות שגזלו ממני כמעט את כל האנרגיות, הייתי תשוש לגמרי. כשבסופו של דבר סיימתי את הטיפוס בין השעה\שעתיים. הגעתי לכפר שהיווה את אחת מתחנות העצירה שלי בין רומא לפירנצה, חיפשתי מיד את המזרקה המקומית שם באופן קבוע הייתי ממלא את בקבוקי המים שלי במים קרים ומצנן את גופי וממלא את מצבריי לשעות הבאות של הרכיבה.
תושבי המקום לא הבינו בתחילה מה לכל הרוחות אני עושה אצלם בכפר בשעת צהריים מאוחרת זו, לכן ניגשו אליי ושאלו לשלומי.
הם כמעט ולא הבינו אנגלית ואני כמעט ולא הבנתי איטלקית. אז הכל נעשה בסימני ידיים עם המון חיוכים ובדיחות.
בסופו של דבר הם כיוונו אותי לתחנת האוטובוס הקרובה שם רציתי רק לעלות על האוטובוס ולהתרחק מהמקום הסוער והגשום.
כשהאוטובוס הגיע, הייתי כבר אחרי מספר כוסות של בירה, וכמה משולשי פיצה בבטני. זאת משום שבעלי הפאב המקומי שנמצא צמוד לתחנת האוטובוס אילצו אותי לבוא ולהיכנס, לא היו לי המון ברירות. ויום שהתחיל בעלייה קיצונית במזג אויר משוגע, נגמר בפאב מקומי עם בירות,פיצות מקומיות, והמון חוש הומור...
עליתי לאוטובוס ומיד הבנתי שזו לא הולכת להיות נסיעה שגרתית.
האוטובוס לא מיועד לתיירים שלא התקלחו מס' ימים(לפחות) עם אופניים ששוקלים 45 ק"ג. אבל ההפתעה שוב הגיעה והפעם מכיוון הנהג החביב ביותר!
הוא אמנם לא ידע מילה באנגלית, אך זה לא מנע ממנו לעזור לי. הוא דיבר בקצרה עם הנוסעים, ולפי תנועות ידיו וההבנה הבסיסית שלי באיטלקית הבנתי שהוא מודיע לנוסעים שאני עולה לאוטובוס למרות אי נוחות של כולם. ואם למישהו יש בעיה עם זה שיפנה אליו.
כך מצאתי את עצמי עם אופניים מלאים בבוץ איטלקי, עלי שלכת שעפו על בגדי, ובגדים רטובים מהגשם וחיוך עם המון מבוכה במרכז האוטובוס לצד אזרחים תמימים ונקיים למדי.
לא הייתה לי ברירה וחסמתי את המעבר הראשי בתוך האוטובוס, הייתי נבוך ביותר! ואם הנהג לא היה שם לצידי לא יודע אם הייתי ממשיך בנסיעה. שאר הנוסעים שהבחינו במבוכתי הסבירו לי שזה בסדר, ואפילו הציעו לי עזרה .
לאחר נסיעה של 20-30 דק' במורד ההר ואינסוף עיקולים, מהמורות, מנהרות ועצירות, נפרדתי לשלום מהנהג והנוסעים לא לפני שהוא עזר לי להוריד את הציוד הכבר במדרגות האוטובוס וכיוון אותי לכביש שחיפשתי.
ואני תהיתי בסופו של יום. מדוע עזרו לי כ"כ הרבה אנשים זרים באותו יום? והאם כך אני הייתי פועל בארצי כלפי רוכב אופניים שהיה עולה לצידי באוטובוס...
 |
| בין סיינה לפירנצה, אחד מאותם ימים מיוחדים של לינה ברחבי טוסקנה... |
מכת חום:
בכל ימי הרכיבה בצפון איטליה מזג האוויר התאפיין בלחות גבוהה מאד וכתוצאה מהחום ששרר ( וחוסר תשומת לב שלי)
כמעט ואיבדתי את הכרתי ממכת חום שעמדה על הפרק באותו יום.
כשסיימתי את אחת העליות השגרתיות באותו יום 30-60 דק' טיפוס, שמתי לב שאני מזיע באופן די קיצוני- דבר שהוא רגיל אצלי, רק שהפעם לא הפסקתי להזיע. מכל מקום בגופי יצאה זיעה ובכמויות היסטריות. במשך חצי שעה גופי בער והרגשתי שאני על סף עילפון.
בהחלטה של רגע, ובהבנה שאני בבעיה חמורה, חיפשתי את הצל הקריר והקרוב ביותר שיש. התפשטתי ומיד התחלתי לשפוך מים על גופי. קיוויתי שזה יעזור, אך טעיתי- החום המשיך לעלות וחשתי כיצד עייפות ובחילה משתלטות עליי.
המשכתי לשפוך מים ועליתי בכוחות אחרונים לגבעה הקרובה בכדי להתקרר בשאיפה שיש שם רוח קרירה.
תוך כדי הרטבת גופי התחלתי לרכוב על אופניי, יד אחת עם בקבוק מעל ראשי, יד שנייה מחזיקה את הכידון בירידה התלולה.
שתיתי עוד 2 ליטר מים, ועוד ליטר על ראשי ואט אט חזרתי לעצמי. בערב הייתי מותש לחלוטין, הבגדים היו ספוגים מזיעה ומים שלא הספיקו להתייבש עד הבוקר בתוך האוהל הלח. הרגשתי את השפעתה של מכת החום גם ביום שלמחרת, הייתי חלש ביותר, כך שהחלטתי לקחת הפסקה מהרכיבה ליום אחד בכדי להתאושש.
 |
| אמצע הקיץ- לחות גבוהה, עליות "נחמדות" ושותפים למסע בדרך לפירנצה... |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה